הענקת אופציות לעובדים בחברות סטארט-אפ 

כוח אדם איכותי הוא הבסיס שעליו נבנות חברות 

מצליחות. בוודאי שהאמור לעיל נכון שבעתיים 

במקרים של חברות טכנולוגיות אשר הנכס העיקרי 

שלהן הוא נכס בלתי מוחשי בדמות קנין רוחני

אשר פותח על ידי עובדי החברה.

במאמר זה ננסה בתמצית להסביר את תהליך קבלת 

האופציות מצדם של העובדים והעובדות בחברה, 

מה המשמעות של המנגנונים הסטנדרטיים בכתבי 

אופציה ומהם השיקולים המנחים בעת קבלת

החלטה האם לממש את האופציות למניות.

תגמול הוני
​

במהלך שנות התשעים החלה להתקבע גם בארץ 

התובנה כי על מנת לגייס כוח אדם איכותי לחברות 

צמיחה יש להעניק להם תגמול הוני מבוסס הצלחה, 

וזה בנוסף לתגמול ה"רגיל" בדמות משכורת.

המטרה היא ברורה: לנסות ולרתום את ביצועי 

העובדים והעובדות לביצועי החברה. ככל שהעובדים 

יתרמו להצלחת החברה ועסקיה, כך גם הם ייהנו מכך 

בדמות עליית שוויה של החברה ושל האופציות

שהם מחזיקים.

חשוב לציין כי הדבר חלחל גם לתחומים נוספים 

במשק הישראלי, וכיום חברות העוסקות בתחומי 

עיסוק מסורתיים גם הן מציעות לעובדיהם תגמול 

הוני וזאת על מנת לנסות ולמשוך את העובדים

הטובים להצטרף לשורותיהם.

כתב אופציה
​

אופציה הוא סוג של נייר ערך לכל דבר וענין.

האופציה יכולה להיות לרכישת נייר ערך אחר בדמות 

מניה או אגרת חוב בהתאם לתנאים המפורטים 

בכתב האופציה הספציפי ובתוכנית האופציות.

במקרה של הקצאת אופציות לעובדים, האופציה 

היא לרכישת מניות של החברה, והדבר נעשה 

בתהליך לפיו על החברה (דירקטוריון החברה) לאמץ 

תוכנית אופציות, ולאחר מכן ייחתם כתב אופציה 

ספציפי לכל אחד מהעובדים הרלבנטיים. 

כך, ההוראות החלות על העובד בהקשר

הזה מפורטות הן בתוכנית והן בכתב האופציה.

במאמר מוסגר נציין כי אחת המטרות המרכזיות 

בהענקת אופציות לעובדים באופן מסודר היא 

ההטבה המיסויית המגולמת בתוכנית האופציות 

בדמות תשלום מס הוני ולא פירותי, וכן דחיית 

אירוע המס למועד מכירת המניות לאחר 

מימוש האופציות.

הוראות מרכזיות בעת קבלת האופציות
​

ניתן לחלק את שלל ההוראות החלות על כתבי 

אופציות לשני סוגים :

הוראות בעלות אופי משפטי, 

לצד הוראות בעלות אופי כלכלי מסחרי.

בחלק הראשון, המשפטי, ניתן לכלול הוראות 

טריוויאליות החלות על כל מחזיק של נייר ערך 

באשר לחובות ולזכויות הנגזרות מעצם קבלת

נייר הערך ביחס לחברה ולאורגנים בחברה.

בנוסף, קיימות הוראות משפטיות נוספות 

המפרטות את הזכויות המרכזיות המסורות 

למחזיקים לאחר מימוש האופציות למניות

(ככלל, יהיה מדובר במניות רגילות להבדיל 

ממניות בעלות זכויות יתר

המוקנות למשקיעים, בדמות מניות בכורה).

בחלק השני, הכלכלי מסחרי, ניתן לכלול 

הוראות המתייחסות לאספקטים כגון : 

מספר האופציות, שיעור האופציות מתוך 

כלל הון מניות החברה, מחיר מימוש האופציה, 

תקופת הבשלה (vesting period)

תקופות האצה (acceleration) 

והתקופה במסגרתה ניתן לממש את

האופציות במקרה של סיום העסקה בחברה.

חשוב לשים לשני מנגנונים עיקריים
​

מנגנון ההבשלה – מנגנון ההבשלה של 

האופציות נקבע בדרך כלל על פני תקופה 

של למעלה משנתיים במהלכה על העובד 

להמשיך ולעבוד בחברה על מנת שהאופציות 

אכן ייזקפו לזכותו (תקופת הבשלה של שנתיים 

גם עומדת בהוראות סעיף 102 לפקודת מס 

הכנסה החל על אופציות לעובדים).

במרבית המקרים, נקבעת תקופת הכשרה 

ראשונית (cliff) של מספר חודשים ולעיתים 

אף שנה, במהלכה העובד לא זכאי לקבל אף 

לא אחת מהאופציות אשר הוקצו לו, אך אם 

הוא משלים את תקופת ההכשרה דלעיל, 

שיעור האופציות מתוך כלל האופציות אשר 

הוענקו לו מבשיל, ויתרת האופציות מבשילות 

לו באופן שוטף (חודשי או רבעוני)

עד לתום תקופת ההבשלה.

מנגנון ההאצה של האופציות למניות – אקסלרציה, 

ולפיו משך תקופת ההבשלה של האופציות למניות 

יכול להתקצר בהינתן אירועים משמעותיים בחיי 

החברה, נניח הנפקתה או מכירתה בעסקת M&A .

ההיגיון ברור ויוצא מנקודת הנחה לפיה גם אם העובד 

טרם השלים את כלל תקופת ההבשלה של האופציות 

שהונפקו לו, אבל במהלך התקופה עסקיי החברה 

שגשגו והיא הצליחה לבצע הנפקה לציבור או מכירתה,

אזי הגיוני שגם אותו עובד ייהנה מפירות ההצלחה.

מימוש אופציות למניות – מה חשוב לבדוק ?
​

עם תום תקופת ההבשלה, העובד יכול (בוודאי שאינו 

מחויב) לממש את האופציות שבידו למניות. 

בהקשר הזה חשוב לוודא מספר דברים :

ראשית, במרבית המקרים העובד מחויב לממש את 

כלל האופציות שבידו למניות, ולא רק את חלקן. 

כמובן שהאינטרס של החברה טריוויאלי והיא

אינה רוצה שגורם כלשהו יחזיק מניות ואופציות במקביל.

שנית, חשוב לוודא מהו מחיר המימוש של אופציה 

לעומת מחיר המניה של החברה באותה העת, וזאת 

על מנת להבין מהי ההטבה הגלומה בכל

אופציה (אם בכלל).

נזכיר כי במרבית המקרים מדובר בחברות פרטיות, כך 

ששווי החברה, וכפועל יוצא מכך גם מחיר המניה, 

אינו נחלת הכלל והחברה אינה ששה לפרסמו.

בנוסף, לאור העובדה כי שווי החברה נקבע אך ורק 

בסיבובי ההשקעה השונים, אין כל ודאות כי מחיר המניה 

כפי שנקבע בסיבוב ההשקעההקודם יהיה גם מחירה 

בסיבוב העתידי, שלא לומר שאין כל ודאות

כי מחיר המניה לא יפחת דווקא בסיבוב 

העתידי (down round).

חשוב לציין כי כל עוד העובד ממשיך לעבוד בחברה, 

ההתלבטות הזאת נחסכת ממנו והוא תמיד יכול להמתין 

למימוש האופציות למניות עד לאותו Exit מיוחל, וזאת 

על מנת לדעת בוודאות מה שווי ההטבה הגלום בעצם 

קבלת האופציות. הוראה נוספת אשר חשוב לוודא היא מה 

מסגרת הזמן אשר עובד אשר סיים לעבוד בחברה מחויב 

לממש את האופציות ברשותו למניות, שכן בתום אותה 

תקופה האופציות יפקעו. במרבית המקרים מדובר בתקופה 

בת כשלושה חודשים, ולעובדים בכירים לעיתים ניתנה 

הארכה נוספת בת מספר חודשים נוספים.

לסיכום !

פעמים רבות מדובר על הענקת אופציות לעובדים כסוג 

של סיסמא, אך מאחורי הסיסמא דלעיל קיימים תנאים 

והוראות משמעותיות רבות אשר יש לבחון לעומק 

טרם קבלת האופציות, ובוודאי שטרם מימושן למניות.

מרבית החברות מודעות למורכבות של הדברים, ומציעות 

לעובדים סיוע ומידע אודות החברה וניירות הערך שלה, 

על מנת שיוכלו להעריך באופן אמיתי את טיב ההטבה הגלומה 

באופציות, וכן להבין טוב יותר את ההוראות המשמעותיות 

הנוגעות לכתבי האופציה.

מנקודת מבטם של העובדים, חשוב לציין כי עצם קבלת 

תגמול הוני הוא מבורך, אך יש להבין לעומק את המנגנונים 

הגלומים בתגמול הוני ובמשמעויות המשפטיות והכלכליות 

הכרוכות בו.

אהבתם ? שתפו את הדיוור עם הקהילה שלכם.

יזמים / בעלי חברה ?

בוחנים אפשרויות למתן תגמול הוני / אופציות לעובדים שלכם ?

חשוב לכם לבחון את ההשלכות המשפטיות והכלכליות שבדבר ?

יש לכם שאלות, הערות, הארות, תובנות ותגובות ?

נשמח מאד לקרוא ולשמוע.

פנו אלינו עכשיו

אפשר בתגובה לדיוור זה

אפשר בוואצאפ ואפשר גם להתקשר – 0528328676

נשמח מאד לייעץ ולעמוד לרשותכם.

אנחנו מבטיחים לענות ולחזור לכולם.

שלכם,

שרית ואילן צדק

הגנות מכוח דיני הקניין הרוחני 

פעילותו הרב גונית של משרדנו חולשת על קשת רחבה 

של תחומי מומחיות משפטית מסחרית-עסקית 

ובין לאומית והינה חלק מתפיסה הוליסטית של צרכי 

הלקוחות העסקיים המאפשרת להציע ללקוחות המשרד 

חבילת שירותים משפטים וייעוץ מקצועי רחבה ביותר,

תחת קורת גג אחת.

כך משרדנו מסייע ומלווה חברות מסחריות לרבות 

חברות הייטק ותחומי הטכנולוגיה השונים תוך הגנה 

גם על הקניין הרוחני שלהן.

קניין רוחני הוא שם כולל לסוגי זכויות בנכסים הלא 

מוחשיים שהינם פרי יצירתו של אדם, כגון יצירות, 

אמצאות, עיצובים, מוניטין ועוד.

דיני הקניין הרוחני מקנים זכויות בלעדיות ליוצרים, 

ממציאים, מעצבים ואחרים היוצרים נכסים בלתי מוחשיים.

הם נועדו להבטיח קיום תמריץ ליצירה, להמצאה, לעיצוב 

ולהשקעה בבניית מוניטין והעשרת החברה, תוך שמירה 

על האיזון שבין הענקת זכויות בלעדיות ליוצרים ולממציאים, 

לבין אינטרסים משפטיים, חברתיים, וכלכליים שונים.

דינים אלה מעניקים להם זכויות, שהן בעלות חלק 

מהמאפיינים של בעלות בהמצאותיהם, יצירותיהם 

ועיצוביהם. עם זאת, אין זו בעלות אבסולוטית, אלא יחסית. 

היא כפופה לסייגים, ולרוב מוגבלת בזמן.

הנכסים הרוחניים המסורתיים הם זכויות יוצרים, פטנטים, 

עיצובים וסימני מסחר. עם השנים, נוספו זכויות מבצעים, 

זכויות מטפחים וזכויות על כינויי מקור ועוד. 

אף סודות מסחריים ומוניטין נחשבים כיום כסוג של קניין 

רוחני. המאחד את כל הנכסים המוגדרים כסוג זה או אחר 

של קניין רוחני הוא אופיים הבלתי-מוחשי, והעובדה שהם 

כולם פרי מאמץ מחשבתי או אינטלקטואלי.

סקירה קצרה של הסוגים השונים של הקניין הרוחני

סימני מסחר

סימן מסחר הוא סימן המשמש, או מיועד לשמש, לזיהוי 

מקורם של מוצרים. המדובר בסמל מסחרי של חברה /

עסק, לוגו, מותג של מוצר או שירות, סיסמא, גרפיקה 

שמצורפת ללוגו, שם החברה / העסק עצמם,

שם השירות החשוב וכן הלאה.

ככל שמוצריו של בעל הסימן ירכשו לעצמם מוניטין, 

לקוחות שמזהים את הסימן על המוצרים או בחומר 

הפרסומי עשויים להעדיף רכישת אותם מוצרים על-פני 

מוצרים. על מנת להיות מוגן על-פי חוק, סימן מסחר

טעון רישום בפנקס סימני המסחר המתנהל באגף 

הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר במשרד המשפטים.

פטנטים

פטנט הוא זכות מונופוליסטית המוענקת לבעליה של 

המצאה שהיא חדשה (במובן זה שטרם פורסמה), מועילה, 

ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית 

שאינה מובנת מאליה.

פטנט ניתן למוצר או לתהליך טכנולוגי. פטנט טעון רישום 

והוא ניתן, לאחר בחינה, למשך עשרים שנה.

בכפוף לסייגים מסוימים, בעל הפטנט יכול למנוע מכל 

אדם אחר לנצל את ההמצאה הגלומה בפטנט, אף אם 

האחר פיתח את המצאתו באופן עצמאי. 

עם זאת, במקרים מסוימים מוענק לציבור "רישיון כפייה",

דהיינו זכות להשתמש בהמצאה תמורת תשלום תמלוגים.

עיצובים

עיצוב מעניק הגנה להיבטים העיצוביים של מוצר שימושי.

העיצוב עשוי להתבטא בצורה של המוצר, או בקישוט, 

לרבות קישוט מצויר.

בעבר, השתמש החוק במונח "מדגם", אולם כיום הוא מדבר 

על "עיצוב". עיצוב רשום מוגן למשך 5 שנים וניתן להאריך 

את ההגנה לתקופות נוספות של חמש שנים עד 

לסך הכול 25 שנה. קיימת הגנה מוגבלת לעיצוב 

בלתי רשום במשך שלוש שנים בלבד.

זכויות יוצרים

זכויות יוצרים הן הכלי שבאמצעותו מגנים דיני הקניין הרוחני 

על תוצרים תרבותיים.

זכויות יוצרים מגנות על יצירות ספרותיות, אמנותיות, 

דרמטיות ומוסיקליות, ובכלל זה, גם צילומים, סרטים, 

הקלטות מוסיקליות ("תקליטים" לפי לשון חוק זכות יוצרים) 

ותוכנות מחשב.

לבעל זכות יוצרים ביצירה הזכות הבלעדית להעתיק את 

היצירה, לפרסם אותה, לבצע אותה בפומבי, לשדר אותה, 

להעמיד אותה לרשות הציבור, להכין יצירה נגזרת המבוססת 

עליה באופן מהותי ובמקרים רבים להשכירה על-גבי התקן 

לצפייה או להאזנה ביתית. הכול, בכפוף לסייגים מסוימים 

שנועדו בעיקרם לאזן בין הזכויות הבלעדיות של בעל זכות 

היוצרים לבין האינטרס של הכלל לקבלת גישה ליצירות.

סודות מסחריים

סוד מסחרי הוא מידע, כגון רשימות לקוחות או ספקים, או 

רעיון עסקי. אלה אינם מוגנים בדרך כלל ע"י דיני הקניין 

הרוחני המסורתיים, כגון זכויות יוצרים או פטנט.

עם זאת, מידע כאמור יהיה מוגן כסוד מסחרי אם : 

(א) סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו ; 

(ב) הוא אינו נחלת הרבים ואינו ניתן לגילוי כדין בנקל 

על ידי אחרים ; 

(ג) בעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו.

סוד מסחרי הוא מסוגי הקניין הרוחני שאינם ניתנים 

לרישום. עם זאת, במקרים מסוימים יועדף השימוש בו. 

זאת, כאשר בעל הסוד המסחרי מעדיף שלא לחשוף 

אותו – דבר שמתחייב, למשל, כאשר רושמים פטנט.

כמו כן, קיימות זכויות נוספות, כגון : הזכות לפרסום, 

מוניטין זכויות מבצעים, זכויות מטפחים, כינויי מקור ועוד.

זכרו !

עליכם להקפיד להיות תמיד צעד אחד לפני המתחרים 

שלכם, להגן על זכויות הקניין הרוחני שלכם ולהבטיח 

שהפעילות העסקית שלכם והקניין הרוחני שלכם 

מוגנים היטב.

אהבתם ? שתפו את הדיוור עם הקהילה שלכם.

לקראת רישום סימן מסחר ו / או פטנט ?

שוקלים להתקשר בהסכמי פיתוח / שיתופי פעולה 

טכנולוגיים / רישיונות בתוכנה / זכויות יוצרים 

באפליקציות או ביצירות ספרותית ?

יש לכם שאלות, הערות, הארות, תובנות ותגובות ?

נשמח מאד לקרוא ולשמוע.

פנו אלינו עכשיו

אפשר בתגובה לדיוור זה

אפשר בוואצאפ ואפשר גם להתקשר – 0528328676

נשמח מאד לייעץ ולעמוד לרשותכם.

אנחנו מבטיחים לענות ולחזור לכולם.

שלכם,

שרית ואילן צדק

סוגי המשקיעים, הנסיבות המגבלות 

והמאפיינים המכוונים אותם להשקעה 

במרבית המקרים בהם נתקלו, יזמים של מיזמים 

טכנולוגיים נתקלים בקשיים משמעותיים בגיבוש 

עסקת השקעה, וזאת מנימוקים רבים ומגוונים.

אחת הסוגיות המשמעותיות ביותר בתהליך הגיוס 

נוגעת לזהותם ואופיים של המשקיעים הפוטנציאליים.

ניתן לחלק את המשקיעים לשלוש קבוצות עיקריות:

משקיעים פרטיים (אנג'לים), חממות טכנולוגויות 

וקרנות הון סיכון.

לכל אחד משלושת הסוגים כאמור, קיימות מגבלות 

ונסיבות תבניתיות החוזרות על עצמן במרבית המקרים, 

המכוונות את המשקיעים להשקעות 

בעלות מאפיינים דומים.

בחינת מאפייני ההשקעה המבוקשים על ידי המיזמים, 

לצד בחינת אופי פעילותם והמגבלות המוטלות על כל 

קבוצה של משקיעים, מייעלת את תהליך ההשקעה, 

ומכוונת את היזמים לכיוון פניה למשקיעים מסוימים

תוך ויתור מושכל על פניה למשקיעים אחרים אשר 

בסבירות גבוהה לא ישתתפו בסיבוב ההשקעות הנתון.

ראשית דבר

הקושי בגיוס כספים למיזמים טכנולוגיים המצויים 

בשלבים התחלתיים (פרה סיד Pre Seed) ידוע ומוכר. 

מלבד הקשיים הטריוויאליים, אשר את רובם ככולם ניתן 

לייחס לסיכונים הגבוהים הכרוכים בתהליך ההבשלה 

ובסיכויי ההצלחה של מיזמים כאמור, אחת המכשלות

המשמעותיות בתהליך הגיוס היא התובנה לאיזה סוג 

של משקיעים יש לפנות.

סוגי משקיעים

מיזמים בתחילת דרכם המצויים בתהליך גיוס הון 

למיזם המצוי בשלב פרה סיד (Pre Seed) יכולים 

לפנות לשלוש קבוצות עיקריות של משקיעים :

(1) משקיעים פרטיים (אנג'לים) 

(2) חממות טכנולוגיות ו- (3) קרנות הון סיכון.

למשקיעים השייכים לכל אחת משלוש הקבוצות 

דלעיל קיימים מאפיינים המבדילים אותם 

ממשקיעים אחרים.

הסיבות לכל אחד מהמאפיינים הללו מגוונות :

רגולציה – קיימות מגבלות רגולטוריות הקובעות 

לחממות טכנולוגיות את מתווה ההשקעה : מה 

יהיה סך ההשקעה הנתון בכל מיזם, כיצד היא תועבר 

לחברה (בד"כ בתשלומים שווים למשך כל תקופת 

החממה – 24 חודשים), קביעת תקרה בקשר 

לשיעור האחזקות של היזם ושל החממה, 

על המיזמים להראות חדשנות טכנולוגית אשר

נבחנת על ידי משרד המדען הראשי וכיו"ב.

מאידך, הן אנג'לים והן קרנות הינם גמישים 

יחסית במתווי ההשקעה שלהם : הן אנג'ל 

והן קרן הון סיכון יכולים להשקיע סכומי כסף 

המשתנים בין מיזם למיזם, מועד העברה 

ההשקעה למיזם נקבע במו"מ ויכול להשתלם 

כולו אף במעמד החתימה, במספר תשלומים 

בין אם כפונקציה של אבני דרך ובין אם לאו. 

גם הדרישה להראות חדשנות טכנולוגית

איננה הכרחית במקרה של אנג'לים וקרנות, 

והמשקיעים הללו בוחנים את השקעותיהם 

דרך משקפיים המקדשת את החזר השקעתם,

ולאו דווקא פיתוח טכנולוגי חדשני.

מגבלות חוזיות – קרנות הון סיכון קשורות 

בפקעת של חוזים הכוללים מחויבויות מגוונות 

של מנהלי הקרן מול המשקיעים בקרן.

המנהלים בקרנות ההשקעה (המאוגדים בדרך 

כלל כשותפים כללים בשותפויות מוגבלות), 

יבחרו במיזמים העונים על קריטריונים של 

השקעה אשר אושרו באופן מקדמי על ידי 

המשקיעים, ולדוגמא: השקעה במיזמים בתחום 

ספציפי, המצויים בשלבים מוגדרים של חיי 

הפרויקט (פרה סיד, שלבים מתקדמים יותר 

של שיווק ומכירות וכיו"ב).

לעומת זאת, אנג'ל משקיע את כספו הפרטי 

במיזמים מגוונים יחסית, ומבצע השקעות רבות 

תוך השענות על אינטואיציות ותחושות בטן. 

כמובן, שבד"כ אנג'לים ייצמדו להשקעות 

בתחומים בהם הם מתמחים, אך תהליך קבלת 

ההחלטות יותר גמיש ופחות מסורבל 

מאשר בקרנות הון סיכון.

זכויות יתר מוגברות – אבחנה משמעותית 

נוספת הינה הדרישה הקטגורית של קרנות 

הון הסיכון לקבלת זכויות יתר מוגברות 

בחברות בהן הן משקיעות וזאת לעומת 

משקיעים אחרים, הדורשים גם הם זכויות 

נוספות מלבד אלו המוקנות ליזמים, אך היקפן 

ואופיין פחות הרבה יותר.

זכויות היתר מגוונות : הן זכויות ניהוליות 

באופיין (כגון: זכויות וטו בדירקטוריון,

מינויים של הנהלה בכירה וכיו"ב), לצד זכויות 

כלכליות באופיין (כגון: זכות בכורה בפירוק, 

זכות אנטי דילול וכיו"ב).

הנימוק המרכזי לדרישתן הקטגורית של 

הקרנות לזכויות כאמור נעוץ בעובדה שהן 

מנהלות כספים של גורמים אחרים, ומנסות 

להפחית סיכונים בכל דרך אפשרית.

המוטיבציה של הקרנות להפחתת סיכונים 

באה לידי ביטוי בגיבוש עסקאות מורכבות 

במסגרתן הקרנות מבקשות לקבל שליטה 

כמעט מוחלטת בחברות המושקעות על ידי 

קבלת זכויות וטו משמעותיות, וכן יישום

מנגנונים כלכליים דרסטיים לצורך הבטחת 

החזר השקעתן.

מאידך, במרבית המקרים, עסקאות השקעה 

של משקיעים פרטיים, ואף של חממות, 

הינן מופשטות יותר, זכויות היתר למשקיע 

הינן מינוריות באופן יחסי, ובמרבית המקרים 

המשקיע אף מקבל מניות רגילות

(עובדה המסייעת רבות בסיבובי השקעה 

עתידיים) לעומת מניות בכורה/מועדפות 

המוקצות לקרנות הון סיכון.

מן הכלל אל הפרט

פועל יוצא של האמור לעיל הינו כי פניה של 

חברת סטארט אפ למשקיעים חייבת להיות 

מושכלת ולאחר בחינה מעמיקה של מאפייני 

הגיוס המתוכנן.

כך, חברות אשר אינן בעלות חדשנות טכנולוגית 

או כאלו המתכננות לגייס סכום גבוה או נמוך 

משמעותית מהסכומים אותם מציעות החממות

הטכנולוגיות כלל אינן צריכות לפנות לחממות.

טרם פניה לקרנות הון סיכון, יש לבצע בדיקה 

אודות תחומי העיסוק הספציפיים של הקרן, 

בדגש על שלבי ההתפתחות של החברות בהן

כל קרן משקיעה.

משקיעים פרטיים יטו לגמישות גדולה הרבה 

יותר בהשקעה בתחומים יחסית מגוונים של 

מיזמים, וזאת לעומת קרנות הון סיכון המשקיעות

בתחומים מוגדרים ובחברות בשלבי התפתחות דומים.

זאת ועוד, יזמים המבקשים לשמר בידיהם גמישות 

מירבית בניהול המיזם, או לחילופין מעוניינים לבצע 

גיוס יחסית קטן תוך הנפקת מניות רגילות, וזאת 

תוך הסתכלות מפוכחת על הסיבובים הבאים, מכוונים 

עצמם מראש למו"מ מול אנג'לים, כך שיכולים לחסוך 

עצמם מפניה גורפת לקרנות הון סיכון.

מאידך, יזמים בלתי מנוסים, הזקוקים לסיוע והדרכה 

ניהוליים וחשים ומבינים כי זכויות הוטו הן כלי לגיטימי 

של המשקיע לשמר את שליטתו בחברה,

יכוונו עצמם לפניה לקרנות הון סיכון, תוך השענות על 

הניסיון המקצועי והקשרים שהן מציעות בתעשייה.

לסיכום

גיוס הון הינו תהליך מורכב ומייגע. כמו בכל תהליך 

עסקי, טרם תחילת התהליך, חשוב לנסות ולהגדיר 

מהי התוצאה הרצויה, במספר מישורים (היקף הגיוס,

תרומה ומעורבות ניהולית של המשקיע, סוג ני"ע אותו 

החברה מבקשת להנפיק וכיו"ב) ורק לאחר מכן להחליט 

לאיזה סוג של משקיעים יש לפנות, ומה טיב ואופי 

הצעת ההשקעה.

כמו כן יש לבחון מה סוג נייר הערך אותו החברה מציעה, 

מה היקף הגיוס המבוקש וכיו"ב.

בנוסף, בשנים האחרונות הוקמו בארץ מספר רב יחסית 

של אקסלרטורים (תוכניות האצה), המסייעות למיזמים 

צעירים בפתיחת דלתות ובתמיכה בפיתוח ולעיתים אף 

משקיעות סכומי כסף קטנים תמורת אחוזים בודדים במיזם.

אהבתם ? שתפו את הדיוור עם הקהילה שלכם.

יזמים ? לקראת גיוס הון ?

מחפשים משקיע ?

מתלבטים לאיזה סוג משקיע לפנות ?

יש לכם שאלות, הערות, הארות, תובנות ותגובות ?

נשמח מאד לקרוא ולשמוע.

פנו אלינו עכשיו

אפשר בתגובה לדיוור זה

אפשר בוואצאפ ואפשר גם להתקשר – 0528328676

נשמח מאד לייעץ ולעמוד לרשותכם.

אנחנו מבטיחים לענות ולחזור לכולם.

שלכם,

שרית ואילן צדק

הלכה חדשה של בית המשפט העליון בנושא 

הלכה חדשה בעלת השפעה על כספי הגיוסים שמתקבלים 

בחברות סטארט – אפ נקבעה על ידי בית המשפט העליון 

בפסק דין שניתן לאחרונה ע"י השופט יוסף אלרון.

הפסיקה נוגעת לשאלה האם המדינה יכולה לתפוס רכוש, 

כספים ונכסים של חברות לשם הבטחת חילוט עתידי 

מרכושו של בעל שליטה המואשם בפלילים גם במצב יוצא 

דופן : כאשר החברות עצמן והמשקיעים האחרים בחברות

כלל לא מעורבים בעבירות הפליליות, 

והכספים לא הושגו מהפעילות העבריינית.

השופט אלרון קיבל את עמדת המדינה בפרשה שנידונה 

בפניו, וקבע כי החילוט – הגם שהחברות עצמן אינן 

מעורבות בפלילים – אפשרי, כל עוד הוא מידתי 

והמדינה בחנה קודם לכן חלופות אחרות.

פסק הדין חותם מחלוקת משפטית שמתנהלת בשנתיים 

האחרונות בבתי המשפט השונים. במסגרת פסק הדין 

קבע השופט אלרון גם קריטריונים שונים לבחינת הסוגיה.

שליטה בחברות, וגם בכסף

מדובר בערעור שהגישו יזם הביומד משה רוגוזניצקי 

ושלוש חברות סטארט – אפ בתחום פיתוח תרופות 

שרוגוזניצקי הקים ומחזיק במרבית מניותיהן.

הערעור הוא על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, 

שהתיר למדינה לתפוס 1.87 מיליון שקל 

מחשבונות הבנק של החברות.

נגד רוגוזניצקי התנהלה בשנים האחרונות חקירה פלילית,

בחשד לייצור ומכירת תרופות שלא כדין בשיתוף פעולה 

עם רוקח שהפעיל בית מרקחת "פיראטי", וכן עבירות מס 

והלבנת הון. בעקבות זאת נתפסו מיליוני שקלים שהיו 

בחשבונות החברות שייסד. הכספים הללו גויסו 

ממשקיעים שונים. בין היתר, בשתיים מהחברות שבהן 

מחזיק רוגוזניצקי כ־81% מהמניות, השקיעה גם קרן 

ההשקעות norma של המיליארדר הרוסי־יהודי 

רומן אברמוביץ'. בהליכים קודמים הצליחו רוגוזניצקי 

והחברות להביא לשחרור חלק מהכספים שנתפסו.

באפריל האחרון הגישה הפרקליטות כתב אישום חמור 

נגד רוגוזניצקי, שייחס לו ניהול במשך חמש שנים של 

פלטפורמת האינטרנט שבאמצעותה נעשה השיווק 

והיצוא של התכשירים וסמי המרפא שלא כדין. 

לפי כתב האישום, רוגוזניקצקי ושותפו הפיקו הכנסה 

של לפחות 1.87 מיליון שקל מפעילות זו.

בנוסף הואשם רוגוזניצקי בעבירות מס במיליוני שקלים 

ובהלבנת הון של יותר מ־10 מיליון שקל.

באוקטובר האחרון החליט המחוזי להשאיר בידי המדינה 

מתוך כלל הכספים שנתפסו בחשבונות החברות רק את 

סכום הרווח הישיר שיוחס לרוגוזניצקי בכתב האישום,

1.87 מיליון שקל. זאת, לאחר איזון בין האינטרס הציבורי

שבתפיסת הכספים להבטחת חלק מהחילוט העתידי אם 

הנאשם יורשע, לבין האינטרס הכלכלי של החברות 

בהמשך פעילותן העסקית והתחשבות בכך שהוזרמו 

לחברה כספים של משקיעים ובעלי מניות אחרים שאינם

קשורים לחשדות.

על החלטה זו הוגש ערעור לעליון על ידי רוגוזניצקי 

והחברות. הטענות התמקדו בחוסר הסמכות של המדינה 

לתפוס את הכספים שהם קניינן של החברות והמשקיעים 

בהן, שלא היו מעורבים במעשים הפליליים הנטענים.

המדינה מנגד טענה כי ניתן לתפוס את רכוש החברות, 

אף אם הן אינן מעורבות באופן ישיר בעבירות או נאשמות, 

היות ורכוש זה נמצא למעשה בשליטתו של רוגוזניצקי.

בנוסף טענה כי שוחרר כבר סכום נכבד מהכסף שמבטיח 

את פעילות החברות ללא פגיעה מהותית בהן.

"סוגיות אלו, ככלל, לא נדונו באופן נרחב בפסיקת בית 

משפט זה, אם בכלל, וכפי שציינה לפני המשיבה 

(המדינה), האפשרות לחלט כספי חברה בע"מ בנסיבות 

כגון אלו הקיימות שבמקרה שלפניי, טרם הוכרעה",

כתב השופט אלרון.

השופט בחן לעומק את שאלת ה"שליטה" המהותית של 

רוגוזניצקי בחברות הסטארט – אפ מעבר להגדרה 

התאגידית כ"בעל שליטה". זאת בעקבות טענת החברות 

כי ההסכמים שנחתמו עם המשקיעים מטילים עליהן שורת 

חובות שמנטרלים במידה רבה את "שליטתו" של רוגוזניצקי, 

שלא יכול על דעת עצמו להוציא כספים מקופתן.

אלרון קבע כי אף שהכספים שבחשבונות הבנק של החברות 

הן קניינן, עדיין ניתן לראות בהן כ"רכוש בשליטתו" של 

רוגוזניצקי, כך שלמעשה לא ניתן להשתמש במחיצה 

התאגידית כדי למנוע תפיסת נכסים לצורך חילוט

על ידי המדינה.

"לגישתי, למונח 'בשליטתו' יש להקנות פרשנות גמישה, 

תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של המקרה", 

פסק אלרון. השופט הוסיף כי אמת המידה שנדרש לבחון 

לשם הכרעה בעניין זה היא האם מידת השליטה של 

האדם בחברה היא כזו שקיים חשש כי ייעשה בה שימוש 

כדי להרחיק את "טביעת אצבעותיו" מהנכסים והרכוש 

על מנת להימנע מחילוטם ותפיסתם, וזאת מבלי צורך 

לבחון האם בפועל נעשה שימוש כזה בחברה.

אלרון הציע "רשימה פתוחה" לבחינת הסוגיה : 

שיעור ההחזקות של האדם בחברה, גודל החברה, 

מידת מעורבותו בהתנהלותה השוטפת, האם הוא 

חבר בדירקטוריון או בהנהלה ומידת השפעתו עליהן, 

מידת הדומיננטיות של גורמים אחרים בחברה 

והיקף הפיקוח הקיים על פעילות החברה.

לאחר בחינת קריטריונים אלה בנוגע למקרה הנוכחי 

של רוגוזניצקי, המחזיק בשיעור גבוה ממניות החברות 

ומכהן כדירקטור בהן לצד העדר מעורבות של 

המשקיעים הזרים,  קבע אלרון : 

"יש לראות בנכסי החברות כנכסים 'בשליטתו', 

ולפיכך במישור הסמכות אין מניעה לחלטם".

בנוסף בחן אלרון את משמעות העובדה כי חברות ההזנק 

כלל לא היו מעורבות בפעילות העבריינית והכספים לא 

התקבלו כתוצאה ממנה, אלא מדובר ב"כספים של החברה, 

כספים תמי לב", כפי שהצהירה גם המדינה. אולם היא טענה

שניתן לתפוס את הכספים מאחר שלא נמצא רכוש אחר של 

האיש למימוש צו החילוט במלואו, 

כפי שמתיר חוק איסור הלבנת הון.

“החלטת המחוזי מידתית”

אלרון קבע כי יש לבחון את מידתיות הצו הזמני שניתן בנוגע

לחילוט רכושו של הנאשם, ובמיוחד את מידתיות הפגיעה 

הנגרמת לצדדים שלישיים שאינם מעורבים בפעילות 

העבריינית. "אין חולק כי היעדר מעורבותן של החברות 

בפעילות העבריינית מושא כתב האישום בעלת משקל 

של ממש לצרכי בחינת מידתיות הצו הזמני שניתן", ציין.

לדבריו, כחלק מדרישת המידתיות נכללת החובה של 

המדינה לנקוט אמצעים חלופיים ולבחון אם לא קיים 

אמצעי פחות פוגעני שניתן להפעילו – למשל לנסות 

לתפוס קודם רכוש אחר של הנאשם או מניות בחברות

שהוא בעל השליטה בהן ולא כסף מזומן בחשבונותיהן 

כך שימוזער הנזק שנגרם להתנהלותן היומיומית.

אלרון ציין בפסק דינו כי בהליכים הקודמים הראתה 

המדינה כי היא בחנה חלופות אחרות כמו תפיסת 

המניות, אולם "לא הונחה תשתית בדבר האפשרות

לממש חלופה מעין זו או כל בטוחה אחרת". בנוסף, 

רוגוזניצקי והחברות לא יכלו להציע נכס חלופי כלשהו 

שניתן לתפוס. עוד ציין אלרון כי המחוזי הורה זה 

מכבר על צמצום צו התפיסה של החשבונות כך 

שהמדינה תשים את ידה רק על "סכום הרווח 

הישיר" המיוחס לנאשם, וזאת משיקולי מידתיות.

"משכך, לא נותר אלא לקבוע כי תוצאת החלטת 

בית המשפט המחוזי מידתית כנדרש", 

קבע אלרון ודחה את הערעור.

לסיכום !

ביהמ”ש דחה את הטענה לפיה המערער אינו בעל 

שליטה בחברה בשל אופיין של החברות כחברות 

סטארט־אפ וההסכמים עם משקיעים שונים.

הוא קבע כי בנסיבות המקרה, בין היתר בשל שיעור 

ההחזקה הגבוה במניות החברות, 

ניתן לראות בכספי החברות כרכוש בשליטתו.

לכן מוקנית למדינה הסמכות 

לחלט או לתפוס באופן זמני את רכושו.

אהבתם ? שתפו את הדיוור עם הקהילה שלכם.

אתם בעלי שליטה או משקיעים פוטנציאליים בחברה ?

לקראת עריכת הסכם השקעה בחברה ?

רוצים להימנע מחשיפה לסיכונים מסחריים ומשפטיים ?

יש לכם שאלות, הערות, הארות, תובנות ותגובות ?

נשמח מאד לקרוא ולשמוע.

פנו אלינו עכשיו

אפשר בתגובה לדיוור זה

אפשר בוואצאפ ואפשר גם להתקשר – 0528328676

נשמח מאד לייעץ ולעמוד לרשותכם.

אנחנו מבטיחים לענות ולחזור לכולם.

שלכם,

שרית ואילן צדק